<h1>סידור רבינו עמרם גאון — סדר חג הסוכות</h1>
<h2>דף י.</h2>
ואם תלה בה מיני מגדים אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג, ואם התנה עליהם, הכל לפי תנאו. כדתניא סככה כהלכתה, עטרה בקרמים ובסדינים המצויירים ותלה בה אגוזין אפרסקין שקדים ורמונים, פרכילי ענבים ועטרות של שבלים, יינות שמנים וסלתות, אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג. ואם התנה עליהן, הכל לפי תנאו. והוא, דאמר איני בודל מהן כל בין השמשות.
<h2>דף לז:</h2>
ומנענעין את הלולב בהודו לה' תחלה וסוף, ובאנא ה' הושיעה נא, ומוליך ומביא ומעלה ומוריד. וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מוליך ומביא למי שהרוחות שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו. ואמר רבא לולב בימין ואתרוג בשמאל. מאי טעמא, האי תלתא מצוה האי חד מצוה. ואמר רבא הדס של מצוה אסור להריח בו, אתרוג של מצוה מותר להריח בו.
<h2>דף לט.</h2>
והכי אמר רב פלטוי בן אביי ראש ישיבה, מי שנוטל לולב לצאת בו חייב לברך עם נטילתו, שהלכה רווחת היא, כל המצות כולן אדם מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מטבילת הגר. ולענין נענוע, אם שלא בעת התפלה נוטלו, מברך עליו ומנענעו ומחזירו למקומו. ואם רוצה לעשות כאנשי ירושלים יישר כחו, כדתניא [סוכה מ"א:] א"ר יהודא כך היה מנהגן של אנשי ירושלים, אדם יוצא לבית הכנסת, לולבו בידו. קורא ק"ש, לולבו בידו. קורא את ההלל, לולבו בידו. עומד לקרות בתורה ולישא את כפיו, מניחו על גבי קרקע. לבקר חולים ולנחם אבלים, משגרו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו. ללמדך כמה היו זריזין במצות.
<h2>דף מג:</h2>
והושענא ששאלתם אין חוזרין בהושענא. כך מנהג נשיאים וגאונים ואבות בית דין, שמוציאין לולב ואתרוג ומברך מי שמתפלל לפניו, וכל אחד ואחד נוטלו בידו ומברך על נטילת לולב. ומכניסין את הלולב, אבל קודם כך אומר שליח צבור הושענא, ועונים צבור אחריו. אומר שליח צבור. הושיענו ורחם עלינו ה' אלהינו, למען שמך הגדול הגבור והנורא שיתגדל ויתקדש בעולם. ככתוב על ידי חוזך והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני עמים רבים וידעו כי אני ה'. והושענא במקומות הללו נוהגים לומר כל שבעת הימים. לאחר שמסיים שליח צבור תפלת המוספין אומר הושענא אלפ"א בית"א או שנים. וביום השביעי אומר הרבה.
<h2>דף מו.</h2>
והעושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו, והעושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו.
וחייב כל אחד מישראל לעשות סוכה לעצמו ולברך בה. ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. וברוך שקדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה. ובכל פעם ופעם צריך לברך, אלא כיון שאין לה קביעה אלא בישיבה בסעודה ויש קידוש וסעודה וכוס לפניו, סודרן על הכוס. ומנין שעל הכוס הוא סודרן, שכך אמרו חכמים [נ"ו.] סוכה ואחר כך זמן, ורבה בר בר חנה אמר זמן ואחר כך סוכה, והלכתא סוכה ואח"כ זמן, וזמן על הכוס של קידוש היום הוא סודר.
<h2>דף מז.</h2>
ובשמיני ספק שביעי אינו צריך לברך לישב בסוכה, כמו שאמרו חכמים מיתב יתבינן בסוכה, ברוכי לא מברכינן אבל זמן צריך לברך בקידוש היום, מפני שרגל בפני עצמו הוא, ומברך בורא פרי הגפן. ואשר בחר בנו. ושהחיינו.
<h2>דף נה.</h2>
והכי א"ר יהודאי ריש מתיבתא, יומא תמינאה דהוא יומא טבא, דמתבעי לן למקרי ביום השביעי, קא דחינן ליה וקא קרינן ביום השמיני, אביי אמר שני נדחה, רבא אמר שביעי נדחה [סוכה נ"ה.] והלכתא כותיה דרבא דקא מדחה שביעי, דכל יומא קרינן שני בשלישי, רביעי בחמישי, חמישי בששי, ששי בשביעי. שביעי בשמיני לא קרינן, דקא מדחי לגמרי. אתקין אמימר בנהרדעא דמדלגי, דביומא שיבעאה בחגא דהוא יומא דערבה, סלקי ביום הששי. וכשתזדמן שבת בחולו של מועד של תשרי קורין שבעה, מן ראה אתה אומר אלי עד לא תבשל גדי, וקורא מפטיר בעניינו של יום שנזדמנה לו שבת. אם חלה להיות ביום ששי, מפטיר קורא שני עניינין ביום החמישי וביום הששי. ואם חלה להיות ביום חמישי מפטיר קורא וביום הרביעי וביום החמישי. ואם חלה להיות ביום שלישי מפטיר קורא וביום שני וביום השלישי, ומפטיר ביחזקאל בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג. וזה שקוראין בכל יום שני עניינין, מפני שספק הוא לנו אי יום שני אי יום שלישי. כל יום ויום מסתפק לנו זה הענין, אם היום צריך לקרות או למחר, לפיכך קורין שני עניינין.
ועומדין בתפלת מוסף ומתפללין שבע ברכות מגן, ומחיה, והאל הקדוש, ואומר אתה בחרתנו וכו' כמו במוסף יום טוב. אבל הפסוקים אומר בכל יום שני עניינים. ביום ראשון של חולו של מועד, וביום השני פרים שנים עשר וכו' וביום השלישי פרים עשתי עשר ומנחתם ונסכיהם וכו'. רצה, ומודים, ושים שלום. מוסף יום שני של חולו של מועד מתפלל כמו ביום ראשון של חולו של מועד, ואומר וביום השלישי פרים עשתי עשר, וביום הרביעי, ומנחתם ונסכיהם וכו', רצה ומודים ושים שלום. וכן כל יום ויום של חולו של מועד. ביום שלישי של חולו של מועד אומר, וביום הרביעי וביום החמישי, רצה ומודים ושים שלום. מוסף יום רביעי של חולו של מועד אומר, וביום החמישי וביום הששי, רצה ומודים ושים שלום. מוסף יום חמישי של חולו של מועד, שהוא יום שביעי לחג ויום הושענא רבה, אומר וביום הששי וביום השביעי וכו' ומנחתם וכו'. רצה ומודים ושים שלום. ובאתה בחרתנו של חולו של מועד אינו משנה מימים טובים הראשונים דבור אחד, אינו פוחת ואינו מוסיף, אלא הפסוקים שאומר בכל יום כמו שפירשנו למעלה.
